מגוללת גלית קדושים, אם שאיבדה את בנה האהוב – את קורותיה ואת קורות הסובבים אותה, נוכח היעלמו של הבן – עד לרגע הבלתי ייאמן של השבתו ממצולות ים, ואת שאירע לאחריו. טל, לוחם מג"ב, שנפגע בתאונת אופנוע וצלל אל מימי הכנרת- הותיר המומים וכואבים את מאות המחפשים אחריו- וביניהם גם את אמו- שנותרה מול שקט, המרעיש את ליבה ועולמה עד היום.
35 ימים ו־35 לילות נערכו החיפושים אחריו. לוחמי מג"ב, משטרת ישראל, צה"ל וכלל זרועות הביטחון, לצד מתנדבים מכל קצות הארץ – לקחו חלק במסע החיפושים הבלתי נלאה. בין שמיים למים, בין תקווה לייאוש, נותרה האם ישובה על החוף, ומסביבה משפחה מלוכדת וחברים נאמנים וחדורי מטרה. המים שתקו, והאם זעקה לשמיים. הסימנים לא איחרו להגיע וטל נמצא במעמקים. גלית, שנותרה אל מול הריק הנורא, בחרה, לאחר אבל תהומי – ללמוד לחיות בצל הכאב, לשוב לחיים ולראות את האור.
הספר הזה איננו רק על טל. הוא על כל בן שנפל, על כל אם בוכיה, על כל אב ששותק ופועל, על משפחה שעושה הכל על מנת לקבל תשובות ולהשיב את היקר לה אל חיקה. הספר הזה משיב על השאלה – כיצד הופכים שבר לגשר, כאב לשליחות וריק למשמעות. "אשיבה ממצולות" הוא יד מושטת אל כל מי שחווה שבר- אך בוחר שלא להיעלם בתוכו.
גלית קדושים, ילידת העיר טבריה, המתגוררת כיום עם משפחתה ביישוב פורייה עילית, היא רעיה לדני, אם לשלושה לוחמי מג"ב – גל, טל וסהר, וסבתא לתאומות, שירה ותמר.
באמצע חייה פקד אותה ואת משפחתה אסון כבד – בתאונה ימית טבע במימי הכנרת הבן, טל, ששירת באותם ימים כלוחם מג"ב. 35 ימים של תקווה ושל ייאוש חלפו עד למציאתו.
וכך היא חותמת את המסע:
"גלית הראשונה שהייתי לא ידעה את שפת הכאב, גלית שאני כיום דוברת אותו ברמה של שפת אם."
לצד תחושת האובדן העמוק עולה מבין דפי הספר ניסיון להפוך את הכאב למקור של משמעות והמשכיות.
הצמיחה מהשבר וההחלטה לבחור בחיים הם שהולידו את כתיבתו של ספרה "אשיבה ממצולות".
“אשיבה ממצולות” אינו רק סיפור אישי, הוא תיעוד אנושי נוקב של לב שנשבר ונבנה מחדש. הכתיבה הישירה, הכנה, וחסרת המחיצות של גלית, מצליחה לגעת בנימי הנפש של כל אדם המבקש להבין מהו לב אנושי במצבים של שבר.
“שהלב נשבר- הוא גם נפתח”. במסמך מטלטל ומרגש, משתפת אם שכולה את מסעה האישי ממעמקי הכאב עד לבחירה מחודשת בחיים. אם, שאיבדה את היקר לה מכל, אך מצאה בתוכה את הכוח לקום, ולהיאחז באור ובאהבה.
"כשטל קדושים נעלם, חרב עולמה של גלית. ימים של חוסר ודאות, כאב ושיברון לב. מתוך ההריסות בחרה לעמוד, לפעול ולהוביל. ואף הצליחה לרתום את כוחות המשטרה, צה"ל, הרשויות ועוד- עד למציאת גופתו. גלית הפכה את הכאב האישי למשאב של עוצמה, מודעות ופעולה.
"ספר מצמרר, ממבט ראותה של אמא, שהיא בת כיתתי, ולפתע מתגלה בתפקידה האמיתי, כשהיא נקלעת בעל כורחה, לסערה בלב החיים, בה היא מביאה לידיי ביטוי את כל היכולות, כל הכישרון וכל הערכים. אינה מוותרת לאיש ומשגעת את כל העולם ובלבד שנמצא… כולנו, מראשון המפקדים ועד אחרון החיילים, לא יכולנו לעצור מולה אפילו לשנייה. הורדנו ראש והלכנו לעבוד.
"קראתי בשקיקה ובדמעה את קורותייך במהלך האובדן והשכול. אני זוכר שאמרתי לעצמי: "רק גלית יכולה לעזור לגלית". אני שמח שהייתי בתפקיד בו יכולתי להשפיע על מהלך החיפושים אחר פקודיי, וגאה בפיקוד על חיל מפואר במשמר הגבול, שמימש את ערכיו- רעות, חתירה למגע ונחישות- במאמצים למצואו.
WhatsApp us