ספרה של גלית קדושים

אשיבה ממצולות

"כשטל טבע – טבע איתו גם חלק ממני. המים שנטלו את גופו – לקחו איתם את קולי, את נשימתי ואת נִשמתי, את מי שהייתי."

ספר זה נכתב ממעמקי הנפש. הוא מספר על השבר - אבל גם על הדרך הארוכה ממצולות הכאב - אל מעל לפני המים החיים. אין זה רק סיפור על טביעה או על רעות, אחווה וקירוב לבבות. זהו סיפור על מסעה של אימא אחת, על בחירה, על דרך שטרם הסתיימה, אבל כבר מלֵאה באור. והאימא הזו היא אני.

בסיפור עוצר נשימה

מגוללת גלית קדושים, אם שאיבדה את בנה האהוב – את קורותיה ואת קורות הסובבים אותה, נוכח היעלמו של הבן – עד לרגע הבלתי ייאמן של השבתו ממצולות ים, ואת שאירע לאחריו. טל, לוחם מג"ב, שנפגע בתאונת אופנוע וצלל אל מימי הכנרת- הותיר המומים וכואבים את מאות המחפשים אחריו- וביניהם גם את אמו- שנותרה מול שקט, המרעיש את ליבה ועולמה עד היום.

ב־2015, בערב פסח, טבע טל.

35 ימים ו־35 לילות נערכו החיפושים אחריו. לוחמי מג"ב, משטרת ישראל, צה"ל וכלל זרועות הביטחון, לצד מתנדבים מכל קצות הארץ – לקחו חלק במסע החיפושים הבלתי נלאה. בין שמיים למים, בין תקווה לייאוש, נותרה האם ישובה על החוף, ומסביבה משפחה מלוכדת וחברים נאמנים וחדורי מטרה. המים שתקו, והאם זעקה לשמיים. הסימנים לא איחרו להגיע וטל נמצא במעמקים. גלית, שנותרה אל מול הריק הנורא, בחרה, לאחר אבל תהומי – ללמוד לחיות בצל הכאב, לשוב לחיים ולראות את האור.

ואז באה המלחמה- ואימהות אחרות מצאו את עצמן באותו המקום - מחכות. מתייסרות. מתפללות. מטלטלות.

הספר הזה איננו רק על טל.  הוא על כל בן שנפל, על כל אם בוכיה, על כל אב ששותק ופועל, על משפחה שעושה הכל על מנת לקבל תשובות ולהשיב את היקר לה אל חיקה. הספר הזה משיב על השאלה – כיצד הופכים שבר לגשר, כאב לשליחות וריק למשמעות. "אשיבה ממצולות" הוא יד מושטת אל כל מי שחווה שבר- אך בוחר שלא להיעלם בתוכו.

סיפורה של המחברת

גלית קדושים, ילידת העיר טבריה, המתגוררת כיום עם משפחתה ביישוב פורייה עילית, היא רעיה לדני, אם לשלושה לוחמי מג"ב – גל, טל וסהר, וסבתא לתאומות, שירה ותמר.

באמצע חייה פקד אותה ואת משפחתה אסון כבד – בתאונה ימית טבע במימי הכנרת הבן, טל, ששירת באותם ימים כלוחם מג"ב. 35 ימים של תקווה ושל ייאוש חלפו עד למציאתו.

וכך היא חותמת את המסע:

"גלית הראשונה שהייתי לא ידעה את שפת הכאב, גלית שאני כיום דוברת אותו ברמה של שפת אם."

לצד תחושת האובדן העמוק עולה מבין דפי הספר ניסיון להפוך את הכאב למקור של משמעות והמשכיות.

הצמיחה מהשבר וההחלטה לבחור בחיים הם שהולידו את כתיבתו של ספרה "אשיבה ממצולות".

צביקי טסלר – ניצב בדימוס, ראש אגף תכנון במשטרת ישראל

“אשיבה ממצולות” אינו רק סיפור אישי, הוא תיעוד אנושי נוקב של לב שנשבר ונבנה מחדש. הכתיבה הישירה, הכנה, וחסרת המחיצות של גלית, מצליחה לגעת בנימי הנפש של כל אדם המבקש להבין מהו לב אנושי במצבים של שבר.

הרב בועז גלעדי – סגן ניצב, סגן הרב הראשי במשטרת ישראל

“שהלב נשבר- הוא גם נפתח”. במסמך מטלטל ומרגש, משתפת אם שכולה את מסעה האישי ממעמקי הכאב עד לבחירה מחודשת בחיים. אם, שאיבדה את היקר לה מכל, אך מצאה בתוכה את הכוח לקום, ולהיאחז באור ובאהבה.

ניצב גילה גזיאל, ראש אמ"ש (אגף משאבי אנוש) בדימוס במשטרת ישראל

"כשטל קדושים נעלם, חרב עולמה של גלית. ימים של חוסר ודאות, כאב ושיברון לב. מתוך ההריסות בחרה לעמוד, לפעול ולהוביל. ואף הצליחה לרתום את כוחות המשטרה, צה"ל, הרשויות ועוד- עד למציאת גופתו. גלית הפכה את הכאב האישי למשאב של עוצמה, מודעות ופעולה.

אלוף מוטי אלמוז, ראש אכ"א בגימ'

"ספר מצמרר, ממבט ראותה של אמא, שהיא בת כיתתי, ולפתע מתגלה בתפקידה האמיתי, כשהיא נקלעת בעל כורחה, לסערה בלב החיים, בה היא מביאה לידיי ביטוי את כל היכולות, כל הכישרון וכל הערכים. אינה מוותרת לאיש ומשגעת את כל העולם ובלבד שנמצא… כולנו, מראשון המפקדים ועד אחרון החיילים, לא יכולנו לעצור מולה אפילו לשנייה. הורדנו ראש והלכנו לעבוד.

עמוס יעקב- ניצב בדימוס, מפקד מג"ב

"קראתי בשקיקה ובדמעה את קורותייך במהלך האובדן והשכול. אני זוכר שאמרתי לעצמי: "רק גלית יכולה לעזור לגלית". אני שמח שהייתי בתפקיד בו יכולתי להשפיע על מהלך החיפושים אחר פקודיי, וגאה בפיקוד על חיל מפואר במשמר הגבול, שמימש את ערכיו- רעות, חתירה למגע ונחישות- במאמצים למצואו.

אסף קליף לזכרו של טל - "טיפת הטל"

החיפושים אחר טל

אנדרטה בקיבוץ עין גב - לזכרו של טל קדושים, לוחם מג"ב.